החלטה בתיק בש"פ 828/04

1.        בפני בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), למשך תשעים ימים וזאת מאחר והמשיבים נתונים במעצר עד תום ההליכים מזה תשעה חודשים.

2.        כתב האישום שהוגש נגד המשיבים ונגד נאשם נוסף, דניס אלחזוב (להלן ביחד: הנאשמים), ביום 1.5.03 בבית המשפט המחוזי בירושלים מייחס לכל ארבעת הנאשמים שורה של עבירות חמורות ובהן הריגה, חטיפה לשם חבלה, חבלה בכוונה מחמירה, שוד, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, וכן שימוש בדבר מזיק, פזיזות ורשלנות בנשק, שיבוש מהלכי משפט, בידוי ראיה, השמדת ראיה, הדחה בחקירה, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, הטרדת עד בנסיבות מחמירות ושימוש לרעה בכוח המשרה. הנאשמים שירתו כשוטרי חובה בפלוגה כ"ה של משמר הגבול אשר פעלה בתקופה הרלוונטית בגזרת העיר חברון. על פי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום עסקה הפלוגה ביום 30.12.02 בהעתקת מקום מושבה מהבסיס השוכן בהר מנוח אל בסיס אחר באזור תרקומיה. באותו יום החליטו הנאשמים, על דעת עצמם, לנצל את יום הפעילות האחרון בבסיס, למסע של התעללות והתעמרות בתושבי העיר חברון, תוך שימוש לרעה בסמכותם ועל דרך של ביצוע פעולות אלימות, אשר נועדו לפגוע בגוף וברכוש, להשפיל, לפגוע ולהטריד את הערבים תושבי המקום. לצורך מימוש תוכניתם זו, נטלו הנאשמים, על פי המתואר בכתב האישום, ג'יפ המשמש את הפלוגה ונסעו ברחבי העיר חברון. בשעה 13:30 לערך, עצרו הנאשמים ליד המתלונן עלאא סנקרוט, קראו לו לבדיקה והעלו אותו על הג'יפ. כשהגיעו לאזור מבודד, חיפשו על גופו מכשיר טלפון סלולרי וכסף ולאחר מכן היכו אותו, בין היתר באמצעות מקל של מכוש ונשק. הנאשמים עזבו את המקום בהותירם את המתלונן עלאא שרוע על הקרקע, חבול ומדמם. כך נהגו הנאשמים, על פי המתואר באישום השני, גם במתלונן חמזה. מתלונן זה נלקח בסמוך לשעה 18:30 לאזור התעשייה של חברון שם היכו אותו הנאשמים במקל ובנשק, ושדדו אותו. באישום השלישי נטען כי הנאשמים אספו אל הג'יפ תושב מקומי נוסף בשעות הערב, וכי במהלך הנסיעה הורו לו לקפוץ דרך הפתח האחורי של הג'יפ והוא נחבל. באישום הרביעי, מואשמים הארבעה בהריגתו של עמרן אבו חמדיה, שהועלה אף הוא לג'יפ בסביבות השעה 20:00 ונתבקש לקפוץ ממנו תוך כדי נסיעה, ומשסירב דחפו אותו הנאשמים בכוח אל מחוץ לג'יפ. הנפילה על הכביש גרמה למותו של עמרן, אך הנאשמים השאירוהו שם והמשיכו בדרכם, ביודעם כי הוא מת. כמו כן, ועל פי המתואר באישום החמישי, השליכו הנאשמים בצהרי אותו יום רימוני גז ורימון הלם לעבר כלי רכב, בהם ישבו תושבים מקומיים, וכן לעבר חנות מקומית. את המסע האלים המתואר בחמישה האישומים הראשונים תעדו הנאשמים באמצעות מצלמת ווידאו שהביא עימו המשיב 2 וזאת במטרה להנציח את מעלליהם. בסופו של אותו יום, כך על-פי האישום השישי, חזרו הנאשמים לבסיסם, זרקו את המעיל של המנוח עמרן וסיכמו ביניהם כי המשיב 3 והנאשם 4 ימסרו גרסה שקרית לפיה נסעו בג'יפ על-מנת לחלק אוכל למוצבים שונים וכי יכחישו כל קשר למות המנוח. לצורך ביסוס הגרסה השקרית שרקמו רשם המשיב 3 בתעודת המסע של ג'יפ אחר כי בין השעות 18:30-19:30 נהג בו לצורך חלוקת אוכל ואף נסע באותו ג'יפ נסיעה מיותרת, כדי ליצור מצג שווא לפיו אכן נהג בו באותן שעות. כמו כן, שינה המשיב 3 את רישום מספר הקילומטרים בתעודת המסע של הג'יפ בו נסעו הנאשמים כך שיראה כאילו לא נסעו בו כלל. המשיב 2 אף השמיד את קלטת הוידאו בה תועדו האירועים. בכך, על פי הנטען, לא תמו הפעולות שנקטו המשיבים על מנת לשבש את החקירה ועל מנת למנוע את גילוי מעשיהם שכן, ביום 18.4.2003, לאחר שנעצרו ובעודם במעצר, תידרך המשיב 2 את המשיב 3 למסור לחוקרים כי המנוח עמרן קפץ מיוזמתו מהג'יפ. על-פי האישום השביעי, אף התקשרו המשיבים 1-2 מבית המעצר לעד התביעה גיא אלישע, איימו עליו ושאלו אותו שאלות, מבלי להזדהות, בנוגע לחקירתו.

3.        בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' נאור) הורה בהחלטתו מיום 15.5.2003 לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו להם ובקובעו עוד כי מתקיימת במקרה דנן עילת מעצר בשל החשש מפני שיבוש הליכי משפט. זאת בעיקר נוכח מעשיי בידוי הראיות והדחה בחקירה המיוחסים להם באישום השישי ובאישום השביעי. בית המשפט ציין בהקשר זה כי הנאשמים לא היססו, לכאורה, לאיים על עד ולהפחידו מתוך כותלי בית המעצר. בהתחשב בכך, וכן נוכח פעולות השיבוש ובידוי הראיות שביצעו לכאורה, אשר הקשו מאד על החקירה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לסמוך על הנאשמים שלא ימשיכו לעשות כן אם ישוחררו ולו למעצר בית. אשר לעילת המעצר הנובעת מחומרת המעשים המיוחסים לנאשמים ציין בית המשפט המחוזי באותה בהחלטה כי קיימת אמנם חזקת מסוכנות לגבי הנאשמים נוכח המעשים האכזריים שביצעו, תוך שימוש בנשק, אך לגישתו ניתן להניח כי ככל שאין עומדים עוד לרשותם התנאים לביצוע העבירות: המדים הג'יפ והנשק, ניתן להפיג את מסוכנותם במעצר בית מבוקר, אשר ימנע מהם, לעת הזו, "להמשיך לעשות שפטים בערבים באשר הם ערבים". עם זאת, ולנוכח החשש לשיבוש מהלכי משפט הקיים מצד המשיבים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם, כאמור.

4.        עררים שהוגשו לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין המעצר עד תום ההליכים נדחו, ככל שהם נוגעים למשיבים ואילו באשר לנאשם 4 נתקבל הערר והוחלט על שחרורו בתנאים מגבילים (בש"פ 4486/03, 4493/03, 4532/03, 4591/03). בהחלטתו מיום 29.5.2003 אימץ השופט א' מצא את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין עילת המעצר אשר קמה נוכח הפעולות של בידוי ראיות, שיבוש הליכי משפט והדחת עדים שביצעו המשיבים. יחד עם זאת ובניגוד לגישתו של בית המשפט המחוזי, סבר השופט מצא כי המעשים שביצעו הנאשמים מקימים חזקת מסוכנות וכך קבע בהקשר זה: "מעשיהם מעידים על מסוכנות טבועה ואינני סבור כי מסוכנותם של עוררים אלה נשללת בהרחקתם ממדיהם, מנשקם ומרכבם".

5.        בבקשה שבפניי להארכת מעצרם של המשיבים מציינת המבקשת כי הקראת כתב האישום התקיימה ביום 25.5.2003 בפני השופט ע' חבש וכי התשובה לכתב האישום ניתנה ביום 13.7.2003 בפני השופטת א' אפעל-גבאי, אשר בפניה אף נשמע התיק לגופו.  מאותו שלב ואילך התנהל לאורך חודשים ארוכים הליך של גישור בפני כבוד השופט בדימוס ע' קמא, במטרה להשיג הסדרי טיעון. הליך הגישור לא צלח ובית המשפט המחוזי קיים שתי ישיבות תזכורת ביום 25.11.2003 וביום 3.12.2003. בישיבת התזכורת ביום 3.12.2003 הוגשו בהסכמה מוצגי תביעה וכן נקבעו שמונה מועדים לשמיעת הוכחות בימים: 25.12.2003, 1.1.2004, 11.1.2004, 12.1.2004, 19.1.2004, 20.1.2004, 26.1.2004 ו-1.2.2004. בישיבה שהתקיימה ביום 25.12.2003 התקיים דין ודברים נוסף בעניין הסדר הטיעון והושגה הסכמה לפיה לא ישמעו ראיות באותו יום וכי כל העדים שהיו אמורים להעיד באותה ישיבה לא יוזמנו והחומר שניתן להגיש באמצעותם יוגש בהסכמה. הישיבות שנקבעו ליום 1.1.2004 ו-12.1.2004 בוטלו בעקבות בקשות אישיות של בא-כוח המשיב 1. הישיבה שנקבעה ליום 19.1.2004 בוטלה מטעמי בית המשפט וביתר הישיבות שהתקיימו במועדן, נשמעו עדי תביעה נוספים וכן נקבעו מועדי הוכחות נוספים ליום 14.3.2004, 13.4.2004, 27.4.2004, 10.5.2004 ו-20.5.2004.

6.        בדיון שהתקיים בפניי אישר בא-כוח המבקשת כי פרשת התביעה רחוקה מסיום וכי נותרו חמישה-עשר עדי תביעה שטרם נשמעו מתוכם ארבעה עדים מרכזיים. נוכח התנהלות התיק עד כה, ונוכח המועדים שנקבעו להמשך שמיעת ההוכחות, ברור כבר עתה כי ההארכה הראשונה שנתבקשה איננה ההארכה האחרונה שתידרש בתיק זה ובא-כוח המבקשת לא חלק על כך. יחד עם זאת, עמד בא-כוח המבקשת על הבקשה בציינו כי למשיבים מיוחסים מעשים חמורים ביותר המצביעים על אופיים האלים ועל המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור מידם. כמו כן שב בא-כוח המבקשת והדגיש כי המשיבים מואשמים בביצוע עבירות של שיבוש הליכי משפט, תיאום עדויות והעלמת ראיות, וכי טרם נסתיימה העדתם של עדי התביעה, אשר שירתו עם המשיבים באותה הפלוגה.

           המשיבים התנגדו להארכת המעצר המבוקשת וטענו כי "האשם" להתמשכות הדיונים בבית משפט קמא אינו רובץ לפתחו של איש והוא נובע ממאמץ כן שנעשה במסגרת הליך הגישור להגיע להסדרי טיעון בתיק זה. המשיבים הוסיפו כי אף שהמאמץ לא נשא פרי עד כה הוא הגיע לשלב מתקדם ביותר וייתכן כי אף יבשיל בהמשך לכדי הסדר טיעון. כמו כן הדגישו המשיבים כי הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים היא בבחינת חריג לעקרון הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים, ולפיו יש לשחרר בערובה או ללא ערובה נאשם הנתון במעצר במשך תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, אם משפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין. המשיבים הוסיפו והדגישו כי גם כיום אין חולק על דבר קיומם של ראיות לכאורה נגד המשיבים אולם, לשיטתם, ניתן להפיג את המסוכנות שיוחסה להם בדרך של "מעצר בית" מלא בבית הוריהם. באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט ציינו המשיבים כי חבריהם לפלוגה, איתי שלום וגיא אלישע צפויים להעיד בישיבה הקרובה הצפויה ביום 1.2.2004 וכי בהתחשב בכך, ולאחר שעדים אלה ישלימו את מסירת העדות, אין מתקיים עוד, גם לגישתה של המבקשת, חשש כי המשיבים ישבשו את הליכי המשפט. 

7.        אכן הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אינה צריכה להעשות כדבר שבשגרה, בהיותה חריג לכלל הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים ולפיו יש לסיים את ההליך הפלילי תוך תשעה חודשים מיום מעצרו של הנאשם. שותפה אני לדעתו של חברי השופט מצא כי עילת המעצר במקרה הנדון קמה לא רק נוכח החשש לשיבוש הליכי משפט העולה ממעשיי בידוי הראיות והדחת העדים שביצעו, לכאורה, המשיבים כמפורט באישום השישי ובאישום השביעי, כי אם גם נוכח המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיבים ביתר האישומים. יחד עם זאת הלכה פסוקה היא כי ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה האיזון שבין השיקולים השונים אותם על בית המשפט לשקול לצורך הארכת המעצר וכפי שנפסק:

"השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים. גם מקום שהשיקולים עצמם תקפים, משקלם אינו כשהיה בשלב זה יש לחזור ולבחון אם עוצמת השיקולים שהצדיקו את המעצר מלכתחילה די בה כדי להצדיק את הארכת המעצר..."

(בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' קאהר בן מוחמד דאעס, (לא פורסם)).

           עוד נפסק כי הדברים נכונים במיוחד מקום שבו אין אפשרות מעשית להעריך מתי יסתיים המשפט וברור מראש כי תידרשנה הארכות נוספות מעבר להארכה שנתבקשה. בנסיבות אלה, יש לתת משקל רב יותר לזכותו של הנאשם כי חירותו לא תפגע למעלה מן המידה, כל עוד לא הורשע בדין (ראו בש"פ 3669/97 מדינת ישראל נ' וליד אבו אחמד ואח' (לא פורסם)).

 8.       במקרה שלפניי מצוי הדיון, לאחר תשעה חודשים שהמשיבים נתונים במעצר, בעיצומה של פרשת התביעה וכפי שצויין ברור כבר עתה כי במהלך ההארכה המבוקשת לא ניתן יהיה לסיים את שמיעת המשפט. כמו כן, מתברר כי שני עדים מרכזיים, אתי שלום וגיא אלישע, צפויים להעיד ביום 1.2.2004, וכי לאחר שיעידו יפוג במידה מכרעת החשש לשיבוש הליכי משפט, אשר היווה עילת מעצר חשובה במקרה דנן. בא-כוח המבקשת ציין בהקשר זה, כי פרט לשני העדים שצויינו, צפוייה באותה ישיבה גם העדתם של שני מתלוננים פלסטינים, שזימונם כרוך היה בתיאום מיוחד, ועל כן אין להוציא מכלל אפשרות כי העדת שני העדים חברי הפלוגה, או מי מהם, עלולה להידחות לישיבה שלאחר מכן. המשיבים הטעימו מצידם, כי אם לא תתאפשר העדתו של גיא אלישע בישיבה הקרובה, הם נכונים להסכים להגשת הודעתו ללא חקירה נגדית.

           בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבורה כי בשלב זה שבו מצוי הדיון ולנוכח העובדה כי לא ניתן להעריך כיום מתי יסתיים, מן הראוי לאפשר את שחרורם של המשיבים בתנאים של מעצר בית מלא ובתנאים מגבילים נוספים, כפי שיקבע בית משפט קמא וזאת לאחר שתסתיים שמיעת העדים איתי שלום וגיא אלישע.

           בשולי הדברים אוסיף כי הבקשה שהעלה בא-כוח המשיב 1 בעניין קבלת חוות דעת פסיכולוגית לגבי מרשו, אין מקומה בבקשה שבכאן והיא נדחית.

9.        בשלב זה אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרם של המשיבים לפרק זמן של שלושים ימים נוספים או עד לסיום שמיעת עדותם של איתי שלום וגיא אלישע, לפי המוקדם וזאת, בתנאים של "מעצר בית" מלא ובתנאים מגבילים נוספים שאת כל פרטיהם יקבע בית משפט קמא.

           ניתנה היום, ז' בשבט תשס"ד (30.1.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: